ציר מקובל נוסף של ביקורת על תרבות האותנטיות בת-זמננו הוא שהיא מעודדת הבנה פרטית בלבד של הגשמה עצמית , ובכך היא משאירה לקהילות ולארגונים המשותפים השונים שאליהם אדם מצטרף משמעות אינסטרומנטלית גרידא . ברמה חברתית רחבה יותר , זוהי עמדה המנוגדת ניגוד גמור לכל מחויבות עמוקה לחברה . בייחוד האזרחות הפוליטית , על רגשי חובתה ותחושות הנאמנות שלה לחברה הפוליטית , נעשית כך שולית יותר ויותר . ברמה האינטימית יותר , עמדה זו מעודדת השקפה שעל פיה היחסים חייבים לסייע להגשמה האישית . מערכת היחסים היא משנית ביחס למימושם העצמי של השותפים . על פי השקפה זו , קשה להבין קשרים לא-מותנים האמורים להחזיק מעמד במשך כל החיים . יחסים עשויים להחזיק מעמד עד המוות אם הם ממשיכים לשרת את מטרתם , אולם אין שום טעם להכריז א-פריורי שהם חייבים להיות כאלה . הפילוסופיה הזאת הובאה לידי ביטוי בספר פופולרי שיצא לאור באמצע שנות השבעים של המאה העשרים : " אינך יכול לקחת אתך הכל כשאתה יוצא אל מסע אמצע-החיים . אתה הולך למקום אחר , הרחק מתביעותיהם של המוסדות ומדרישותיהם של אנשים זולתך . אתה מתרחק מן ההערכות החיצוניות ומקבלת הציונים שאליה ...
אל הספר