בעיית היחס שבין חומר לרוח היא בעיה רווחת בעיוניו של הרב ריינס , 5 וצצה תכופות בהקשרים שונים . ביחס זה ניתנת לרוח העדפה ברורה על פני החומר : "הבריאה הגשמית היא כמשל ומבוא להבריאה הרוחנית , תכלית ונמשל של הבריאה" ( הר"ר , תרנ"ו , עמ' . ( 9 במשפט זה כלולים שני דימויים שמדמה הרב ריינס את יחס החומר לרוח : דימוי ה"מבוא" ל"תכלית , " ודימוי ה"משל" ל"נמשל" - לראשון משמעות חינוכית , לשני אונטולוגיה . א - המשמעות החינוכית הדימוי הראשון קובע את הקדימה הערכית : עולם הרוח קודם בערכו לעולם החומר , כקדימת התכלית לאמצעי . כוונת הבורא בבריאתו את שני העולמות הללו היתה , שהקדימה הערכית האמורה תוכר גם על ידי יצירו , האדם . כוונה חינוכית זו מתבטאת הן בסדר בריאת העולמות , הן בתכנית . 5 תפיסתו האפלטונית של הרב ריינס עשויה לשמש כאן דוגמה מאלפת : כל הברואים - סבור הרב ( כ , 585 ח"א , קטו ע"א ) והאדם בתוך "כלל הבע"ח והצומחים והדוממים" - מתקיימים בעולם החומרי בתוקף "הצורה העליונה" שלהם , הקיימת קיום נצחי בעולם הרוח , והיא "תכלית השליטות . " נקל לזהות אותה "צורה עליונה" של הרב ריינס עם מושג "האידיאה" של אפלטון ; ו...
אל הספר