לצד זיהויו המודגש של הדפוס החוזר , העיון ההשוואתי מגלה גם התפתחות הדרגתית כפולה : הסכנה שבה נתונה האישה הולכת ופוחתת מסיפור לסיפור , ואילו רמת התוכחה המופנית כלפי הבעל הולכת ומחמירה . בסיפור הראשון נלקחת האישה להרמונו של פרעה , וגם אם לא נאמר כך במפורש , רומז הטקסט , באמצעות שימושי הלשון שהוא נוקט , שהיחסים האסורים בין המלך הזר ואשת האיש אכן באו לכלל מימוש : "ותקח האשה בית פרעה ( 15 ) ... וינגע ה' את פרעה נגעים גדולים ואת ביתו על דבר שרי אשת אברם" . ( 17 ) הביטוי "ותקח" עשוי לרמז ללשון "ליקוחין" המכוונת ליחסי מין . העונשים הכבדים שבהם לקו פרעה וכל בני ביתו מיד לאחר פעולת הלקיחה מחזקים , כך נראה , את חששותיו של הקורא לגבי מה שקרה לשרי בהרמון המלך . ואכן , פרעה מודה לפני אברם : "ואקח אותה לי לאשה . " אבן עזרא מדגיש בפירושו לפסוק זה : "שנלקחה להיות אשתו לשכב עמה" ( גם אם הוא מפרש , בעקבות המדרש , ש"הנגעים הגדולים" פגעו בכוח הגברא של פרעה "ולא יכול לגעת בה . ( " בסיפור השני טורח המספר להדגיש פעמיים , "שאבימלך לא קרב אליה" וגם "שאלוהים עצר כל רחם לבית אבימלך , " "אמצעי מניעה" מיותר , אם או...
אל הספר