בסיומו של הכנס , שבו נישאו ההרצאות בעניין הלכה ופתיחות אצל חכמי 166 מרוקו , התקיים דיון מסכם . בדיון זה השתתפו המרצים בכנס , ובמרכזו הועמדה השאלה בדבר הנתק בין עולם התורה באירופה ובין עולם התורה בצפון אפריקה , והרקע לפתיחות המיוחדת של עולם זה בצפון אפריקה - התקנת תקנות לפתרונן של בעיות השעה - בניגוד למה שנהוג היה באותה תקופה 167 ביהדות אשכנז שבאירופה , וכיוצא באלה . הועלו נימוקים שונים , ולא נאריך בהם , ומן הראוי לעיין בהם . מבקש אני להתייחס לדברים שאמרתי בדיון זה בהקשר לשוני שבין המציאות ההלכתית וההיסטורית באירופה לבין המשך האוטונומיה השיפוטית של יהדות מרוקו , והתוצאות שנבעו מכך 168 בעניין היצירתיות בעולם ההלכה : עולם ההלכה באירופה נעשה , בעיקר מאז האמנציפציה , עולם עיוני בחלקו הניכר . בגלל חוסר האוטונומיה התמקד הצד המעשי של עולם ההלכה בענייני איסור והיתר ובבעיות אקטואליות כגון הרפורמים , נגינת עוגב בבית הכנסת , וכיוצא באלה ; אך המכלול הגדול של ההלכה - עניינים שבסדר נזיקין ובחלק ניכר של סדר נשים - היה לנחלתם של הישיבות ולומדי תורה לשמה בלבד . במאה התשע עשרה אנו שומעים בעולם ההלכה , כג...
אל הספר