במאה הארבע עשרה אנו מוצאים שינוי עקרוני בגישתם של חכמי ההלכה בהפעלה למעשה של סמכות החקיקה , שיש עמה משום הפקעת נישואין . היסוסים מסוימים כבר מצאנו אצל הרשב"א , שתחילה הורה שצריך להתיישב בדבר , אך לאחר מכן פסק על דרך ודאי , שניתן להתקין תקנה שבאה להפקיע קידושין . כעבור זמן מה גברו היסוסים אלה אצל הריב"ש , והתנה את הסכמתו לתת לתקנה כזו תוקף מלא "בהסכמת כל חכמי הגלילות , " כדי לחלק בדרך זו את האחריות שבפסיקה בין חכמי הלכה מרובים ככל האפשר . אנו למדים על כך מתשובה מפורטת של ר' יצחק בר' ששת ברפת לשאלה , שבאה מאת החכם 76 רבי אברהם בן אלפואל בדבר תקנה שהותקנה בקהילת טורטושה : ( Tortosa ) שאלת . הקהל הסכימו לעשות גדר ותקנה , שלא יהא רשות ביד שום אדם לקדש שום אישה , כי אם כידיעת נאמני הקהל וכפניהם וכפני עשרה ; ואם שמא יעבור ויקדש שלא כנזכר שיהיו קידושיו נפקעין ובטלים . ומעתה ובאותו זמן מפקירין הקהל כסף או שווה כסף שיקדש בו ושיהיה מופקר ומבוטל והקידושין מופקעין , והאישה ההיא תוכל להינשא מבלי שום גט ואפילו מספק לא תצטרך . ונסתפקת , אם ( יש ) כח ביד הקהל להפקיר ממון אחרים ... ואף אם יסכים הרב והזק...
אל הספר