בינתיים התפתח במציאות החברתית במדינת ישראל הנוהג של שיתוף נכסים בני הזוג . מציאות זו הביאה לכלל פסיקה נרחבת של בית המשפט העליון שקבע , בדרך של פסיקה , את עקרון שיתוף הנכסים בין בני הזוג כחלק של המערכת המשפטית במדינה , ובהתבסס על עקרון השוויון שבחוק שיווי זכויות האישה , תשי"א . 1951 משעלה נושא זה לדיון בבית המשפט העליון , ביססו אחדים מהשופטים את עקרון שיתוף הנכסים בין בני הזוג על יסודות המשפט העברי . על דרך יצירתית זו בעולמו של המשפט העברי בנושא שיתוף הנכסים בין בני הזוג דנתי במפורט בפרשת אזוג , 1 ומן הראוי לעיין בחלק מן הדברים המצויים בה . ואלה העובדות שבפרשה : המערערת ( להלן - "האישה ( " והמשיב ( להלן - "הבעל ( " נישאו זה לזו כדת משה וישראל בשנת 1957 ברבט אשר במדינת מרוקו , שם היה מקום מושבם . האישה היא ילידת שנת 1932 והבעל נולד בשנת . 1929 בשנת 1967 עלו בני הזוג ממרוקו לישראל והיו לאזרחיה . עמם עלו ארבעה ילדים שנולדו להם במרוקו . כעבור שנתיים ימים נולד לבני הזוג ילד חמישי , בת , ושמה גלית . עוד לפני עלייתם ארצה , בא הבעל לתור את הארץ , קנה בה נכסים , ובין היתר חיפש מגרש כדי לבנות על...
אל הספר