"הזמן יבוא ויכריע" - המענה ההולם לאקטיביזם

כך אמרנו בפסק דיננו : הדברים מאלפים . מצויים חילוקי דעות בסוגיא , ואין הוא מבקש להכניס עצמו בחילוקי דעות אלה , וגם אין הוא רואה צורך בכך . בתשובה זו שוב אין הוא מצדד בעמדתו של הרב הופמן שמצד הדין אין לאישה זכות בחירה פאסיבית . הכרעתו היא "נניח הדבר לזמן שיבוא ויכריע . " על טיבה ומהותה של אמירה זו , הוספנו ואמרנו בפסק דיננו : אמירה זו "נניח הדבר לזמן שיבוא ויכריע" אין לראותה בהשתמטות מלפסוק את הדין , אלא היא גופה יש בה משום אחת הדרכים בפסיקת עולמה של ההלכה . כידוע , משמש המנהג כאחד מהמקורות המשפטיים , במובן של , legal sources בעולמה של 8 הלכה ' . יש שהמנהג משמש כפוסק ומכריע בין חילוקי דעות של חכמי ההלכה לעניין דין מדיניה , יש והוא קובע את הדין בשאלה שהתעוררה בחיי המעשה ושפתרונה אינו ידוע מתוך ההלכה הקיימת ( לקונה [ חסר ] בלעז , ( ויש והוא בא לא רק להוסיף על ההלכה הקיימת , אלא אף לשנות דין מדיניה ; פונקציה אחרונה זו של המנהג מוגבלת לתחום דיני ממונות בלבד ולא לעניינים שבאיסור והיתר , פרט לחריגים מסוימים . ולא כאן המקום להאריך ועמדנו על כך במפורט במקום אחר . אשר לתפקידו של המנהג כפוסק ומכר...  אל הספר