על מנת להצדיק את המינוח "חג , " כפי שהיה במקור , ולתת לו ביטוי ערכי , דאגו המארגנים להרחבת האלמנטים המסורתיים בחגיגות ולהצגת תרבותה והישגיה של יהדות צפון אפריקה בעבר ובהווה . אבל מנהגי החג , שהועתקו לזמן אחר ולתנאים אחרים , עברו שינוי וקיבלו בישראל פרשנות חדשה . כך , למשל , למרות הניסיון לחגוג באופן מסורתי , פחתו בפעילות הטקסית של ערב המימונה מנהגי התפילה החגיגית בבית הכנסת , אירוח בבית הרב וברכתו , קישוט הבית בירק , טקסי המעבר של אכילת הלחם החדש , השידוכים ועוד . מיום החג עצמו נעלמו כמעט לחלוטין מנהגי הטבילה במקור מים וברכת האילנות , שהיו סממנים דתיים בולטים . לעומת זאת נוספו לתוכניות החג הופעות של להקות ואמנים מעדות שונות וממגזרים שונים , אוהלים מרכזיים ותערוכות של קבוצות אתניות , נוכחות פוליטיקאים , מסיבות די'ג'יי , קהל מגוון ועוד . בדפוסי המימונה בישראל נוצר אפוא סינקרטיזם , דהיינו , שילוב בין מסורות תרבותיות שונות , שמקורו בהעתקת החג למציאות חברתית חדשה . כך , למשל , יצחק קינן , שהיה מנכ"ל "אמנות לעם" סיפר שהוא זוכר כשהיה ילד יצאו יהודי העיר מראכש לאגם מחוץ לעיר ביום המימונה , שם ...
אל הספר