3. דפוסי מחאה

הגישה הפטרנליסטית בקליטת העולים המזרחיים ומיקומם בשוליים הפוליטיים , הכלכליים והמרחביים של החברה הישראלית , הובילו למחאה , שאת ביטוייה ניתן לסווג לשני תחומים : האחד חברתי פוליטי , והשני - תרבותי ( יער ושביט , ; 2003 שלום שטרית , . ( 2004 תהליכי המחאה של הקבוצות הפריפריאליות כנגד המרכז שייסקרו להלן מראים , ששוליות אתנית היא תופעה דינמית , העשויה להתפרץ מדי פעם אל התודעה הקולקטיבית , לקרוא תיגר על המרכז ההגמוני ואף לזכות בהישגים מסוימים , . ( Gramsti , 1971 ) במישור החברתי פוליטי התארגנו בשנות ה 60 וה 70 תנועות מחאה חברתיות בשכונות מצוקה שאוכלסו על ידי עולים מצפון אפריקה , בעיקר ממרוקו . אירועי המחאה החלו ב , 1959 בשכונת ואדי סאליב בחיפה ( וייס , . ( 2007 בארגונם בלט דוד בן הרוש , מייסד ומנהיג ארגון " ליכוד עולי צפוךאפריקה . " המהומות אמנם דוכאו במהירות על ידי הממסד , אך הן שימשו מודל לתנועות התנגדות נוספות של מזרחיים בני הדור השני . ב 1971 הפכה שכונת הקטמונים בירושלים למרכז תסיסה של " הפנתרים השחורים . ( Bernstein , 1976 ; Cohen , 1972 ) , " בעקבות ההתפרצויות האלימות פירסמה ועדה ממ...  אל הספר
הקיבוץ המאוחד