מרכזיותן של מערכות הסמלים בתרבות משתקפת בבהירות בפעילות טקסית , שהיא מסגרת התנהגותית ( פרקטיקה ) שבה מתרחש ביצוע תרבותי של התייחסות לסמלים . החג והמועד מהווים פרקטיקות ביצועיות של התרבות היהודית . בחייו של יהודי בן זמננו , שחש זרות במידה זו או אחרת כלפי התורה , מצוותיה והלכותיה . . 17 טרנר . ( 2004 ) על בסיס השקפה זו מיקד טתר את מחקריו האנתרופולוגיים בחקר טקסים דווקא . וראו במיוחד במבוא ובפרק הראשון של ספרו , ובאחרית דבר שאנדרה לוי הוסיף לספר . דיוני חטיבה זו במימדים שונים של מועדי ישראל , שיקפו את מקומם כחלק בלתי נפרד מחיי החולין שלנו ומן העניינים הממלאים אותם . אין כאן שתי מערכות משמעות נפרדות - זו של חיי החולין וזו של המועד . מועדי ישראל מהווים תמצית ממוקדת ומוארת של אותם עניינים עצמם , השלובים ושזורים , ולפיכך גם מעומעמים ומעורפלים , בחיי היום יום . נוכחנו לדעת כי נסיבות הקיום , הקשרים חברתיים תרבותיים , משפיעים על השימוש בסמלים ומעלים צורך אנושי מתמיד לעצב מחדש את תחומי המשמעות שלהם . בתרבות היהודית הדתית והלא דתית נשמרו סמלי הזהות של עם ישראל , שהוא החברה היחידה שנושאת את התרבות ...
אל הספר