חג הפסח מהווה דוגמא מעניינת להתמודדות עם המסורת החז"לית והפוסט חז"לית . הכתובים המקראיים מעידים על שינוי בצביונו של טקס החג במהלך התקופה המקראית עצמה . שינוי דרמטי נוסף בצביונו של החג התרחש לאחר חורבן בית המקדש השני . בוטלו העלייה לרגל והבאת קורבן הפסח , ועומעם היבטו החקלאי של החג . אלה הומרו בריטואל משפחתי מורכב , שזימן חוויה מכוננת זהות , הקשורה לזיכרון היסטורי משותף של יציאה מעבדות לחירות . סדר פסח הוא התנהלות סימבולית בעלת משמעות ומסר , המונחלים באמצעות ההגדה . זרותו של הציבור הציוני החילוני , שנולד למציאות תרבותית מנותקת מחלקים נכבדים מהמורשת היהודית , מעולם שהז'אנר המדרשי והפיוט מתפקדים בו כצופן או כסימן שבאמצעותו . 78 ראו איילי , ( 1996 ) עמ' . 79 . 111 שם , עמ' . 112 מגבלות ההצעה ובעיותיה נדונות בפרק השמיני של ספר זה . . 80 להרחבת הניתוח של היבט זה בתפיסה הגאדמריאנית , ראו חבלין , ( 2001 ) עמ' . 81 . 58 מיקום זבח הפסח בירושלים והפיכתה למוקד לעלייה לרגל ממירה את טקס העלאת זבח הפסח בכל יישוב ויישוב . מועברת משמעות , הופכת אותו לזר ומנוכר להגדה . וזאת על אף שסיפור יציאת מצרים שימש...
אל הספר