חגים ומועדים - או "מקראי קודש" בלשון המקרא - מהווים ביטוי מגובש ומרוכז של תפיסת מציאות , המשתקפת לא רק בהם אלא גם בחיי החולין . מבחינה זו , הם משקפים את תמצית ההוויה היהודית . החג והמועד נקבעו במרבית המקרים כבר למן התקופה המקראית לציון זיכרון היסטורי , שבו משתקפת מעורבותו של האל בתולדות עם ישראל . הקביעות שבחזרה על אזכור המאורעות והאופן שבו אירעו במסגרת המחזור השנתי , מוציאה את הזיכרונות ההיסטוריים הקולקטיביים מן העבר ומעבירה אותם אל ההווה , אל תוככי הוויית החיים . אל הזיכרון נלווית דרישה לפעולה , החורגת מן 25 היום יום . התביעה הנלווית אל שותפות הזיכרון ומתווספת אליו , משקפת - ובו זמנית אף מעצבת - את המערכת המוסרית ערכית של החברה המספרת , ונותנת לה ביטוי קונקרטי ומעשי באמצעות כינון אורחות חיים משותפים . הבולט מבין הזיכרונות ההיסטוריים במסורת היהודית הוא יציאת מצרים . זיכרון היסטורי זה על שלושת חלקיו - העבדות , היציאה מעבדות לחירות ומרכזיותו של האל בגאולה - הוא אירוע מכונן
אל הספר