בתלמוד מצויות דעות שונות על לידת בנים לעומת בנות . הנטייה היא להעדפת בנים , שהם היורשים והממשיכים את שרשרת המשפחה , את לימוד התורה וקיומה ' . בספרותם של החכמים , בתקנות , בתשובות , במנהגים ובסיפורים , באה לידי ביטוי השאיפה ללידת בן שימשיך את מסורת התורה , את המשפחה ומנהגיה . הברכות והאיחולים הביעו משאת נפש פרטית וציבורית . אחת השאלות בהקשר לנושא זה היא : האם כאשר נזכרות המילים "בן" או " בנים" הכוונה למין זכר בלבד , או שזה שם עצם קיבוצי לצאצאים בכלל . להלן אתייחס להגדרה הראשונה . במקורות מופיע לעתים צירוף המלים " בן זכר . " בספרות התשובות עלה הנושא בהקשר לשאלה האם מותר לבעל לשאת אשה שנייה אם הראשונה לא ילדה לו בן . החכמים לא ידעו שמין הילוד נקבע על ידי הגבר . לפי הדין בשו"ע או"ח , סי' רכג , ס"ק אי . "ילדה אשתו זכר - מברך הטוב והמטיב וגם היא צריכה לברך כן . " הוסיף בעל 'משנה ברורה : ' " דניחא ליה [ טוב לו ] בזכר וגם טוב לה שגם לה ניחא בבן זכר , ואפילו היה להם כבר כמה בנים . " הדין מבוסס על ברייתא ברכות , דף נט ע"ב . ר' דוד עובדיה מצפת , בן דורנו , כתב בספרו 'נהגו העם , ' עמ' שצ : לידת הז...
אל הספר