כרוז דו לשוני ( עברית ויידיש ) שפורסם בירושלים בחודש כסליו תרע"ט ( נובמבר ( 1918 על ידי ועד העיר האשכנזי , מביא את דברי ראש ועד 1 הצירים דאז , חיים וייצמן , על מציאותן של חמש מאות זונות בירושלים : ד"ר וייצמאן מוסר העובדא המעציבה בשביל התנאים הקשים שבארץ התפתחו הזנות והשכרות בירושלם . בירושלם לבדה נמצאות חמש מאות זונות 2 יהודיות , אשר אי חפצן לעבוד בבתי מלאכה ולהרוויח בקלות את הפונט . מדוע הזדרז ועד העיר האשכנזי לתרגם ולפרסם את דברי וייצמן שפורסמו בעיתון היידישי 'די צייט' בלונדון 6 ) בנובמבר ( 1918 בגנות הקהל הירושלמי , ובהמשך הדברים גם בגנות ועד העיר ליהודי ירושלים על שלא מנע את הדבר ? בזיכרונותיו של משה בלוי ובביוגרפיה של יוסף חיים זוננפלד מבואר כי הכרוז נלווה לאסיפת מחאה שהתקיימה נ בישיבת מאה שערים "נגד בדותא זו" ( דהיינו - הזנות ) ונגד המנהיג 4 הציוני אשר "מוציא דיבתו רעה על בנות ירושלים . " האם הטקטיקה של 5 הוועד האשכנזי משמעה כי הכחשת המציאות תאיץ אותה ? מהכרוז משתמע כי אליבא דוועד האשכנזים זנות לא הייתה קיימת בירושלים , קולן של הנשים לא נשמע וגופן לא נוצל . הגוף הנשי - שהוא נושא ...
אל הספר