אפשר לשלב רגישויות ושיטות פוסט מודרניות במחקר ובכתיבת היסטוריה יהודית ועם זאת לשמר - ואפילו לחזק - את לכידותו היסודית של הנושא ואת היושרה הבסיסית של המתודולוגיה ההיסטורית המסורתית . למחקר , לראיות , לקריאה צמודה , לחקר הגיוני ולהנחות הפוזיטיביסטיות שלתיאור ההיסטורי אכן יש רפרנט , והוכחה לוגית או אמפירית יכולה לאשר ולהפיח חיוניות בידע חדש , והם עדיין אבני הבוחן של המפעל ההיסטורי . ואולם , הפוזיטיביזם הזה הוא פוזיטיביזם מתוקן . הוא ביקורתי , מפרק את המקורות וקורא אותם 'למורת רוחם' ( דהיינו , חושף מבטים חלופיים של המציאות לאלה שמחברי המקורות התכוונו להעביר , ( וגם ביקורתי כלפי עצמו , בהיותו גלוי לב באשר לנקודות ראות והנחות מוקדמות . הוא מודע לעצמו בכל הנוגע להנחות האפיסטמולוגיות שלו , עקרונותיו בענייני פרשנות , האסטרטגיות והכלים הרטוריים שלו , וההטיות המטא היסטוריות של העוסק בו . הוא מקבל את טבעו המובנה , התלותי והזמני : שהוא רק נרטיב אחד מנרטיבים אפשריים רבים , ולכן הוא פתוח יותר ומגיב יותר לביקורת . ואולם , הגישה הזאת להיסטוריוגרפיה עדיין איתנה בדעתה שהנרטיב שהיא יוצרת אינו שרירותי . ב...
אל הספר