מיום שבאה לעולם ההיסטוריוגרפיה היהודית במאה התשע עשרה היה תיחום תקופות עניין שבשיגרה אצל היסטוריונים יהודים . כל מי שבאו לכתוב על העבר היהודי הגדירו תקופות היסטוריות באופן מפורש או מובלע . במקביל להיסטוריה האירופית הכללית , היו שלוש תקופות : העת העתיקה , ימי הביניים והעת החדשה ; חלוקה משולשת שהפכה לקאנונית בספרי לימוד ובתוכניות לימודים בכל רמות מערכת החינוך . ואולם , חרף ההסכמה הכללית על מספר התקופות ושמותיהן , לא הייתה הסכמה באשר למועדי ההתחלה והסיום של כל אחת מהתקופות . האם העת העתיקה החלה עם ממלכת דוד , חלוקת הממלכה בין יהודה וישראל , גלות בבל או שיבת ציון ? האם ימי הביניים בהיסטוריה היהודית החלו עם מלכות הקיסר תיאודוסיוס ועליית ביזנטיון , עם הכיבוש הערבי של ארץ ישראל , או בתום תקופת הגאונים וייסוד קהילות אשכנז סביב שנת 1000 לספירה ? האם יש לתארך את העת החדשה בתולדות ישראל מהפורענויות של אמצע המאה השבע עשרה , עליית האבסולוטיזם , תנועת ההשכלה של ברלין בשלהי המאה השמונה עשרה או האמנציפציה של יהדות צרפת בעקבות המהפכה ? האם העת החדשה נמשכת בימינו אנו , או שהיא הסתיימה בשלהי שנות הארבעים...
אל הספר