פרק ראשון: "העם ההולכים בחשך"

בחודשי החורף של שנת 1874 ישב אליעזר ליפמאן זילברמן , העורך והמו"ל בן החמישים וחמש של העיתון 'המגיד / לכתוב את זכרונותיו ' . כשמאחוריו קריירה ארוכה ומגוונת כחזן , כשוחט ובעיקר כעורך עיתון , וכשלצדו כותב מוכשר וחד עט כדוד גורדון , יכול היה זילברמן להתפנות קמעה מעבודת העריכה המתישה של השבועון שעל ערשו עמד זה שמונה עשרה שנים . כפובליציסט וכעורך רב ניסיון , שידע את נפש קוראיו ושתחת ידיו עברו טקסטים לאלפים , ידע זילברמן את סוד הכתיבה הממואריסטית . אשר על כן בגשתו למלאכת העיצוב הסיפורי של פרשת חייו לא מצא מקום לשוב ולהלעיט את קוראי העיתון ב'דברי תורה או חכמה , מליצות ושירים וכדומה ... כי גם בשיחות חולין אלה ימצאו איזה מהקוראים , ומה גם הצעירים לימים , תועלת מעטה בענייני 2 מדות וחוקי דרך ארץ . ' ואכן , ב'שיחות חולין' אלה , שנפרסו על פני העמודים הפנימיים של שמונה עשרה גיליונות 'המגיד , ' תיאר זילברמן בפרוטרוט פרקים נרחבים מפרשת חיים שהיתה אופיינית לרבים ממי שנולדו במרחב התרבות היהודית ליטאית בעשורים הראשונים של המאה התשע עשרה , חוו את חוויית ההשכלה ונכבשו על ידה , ומצאו עצמם בהגיעם לעשורים הרבי...  אל הספר