אחר שבחנו את דרך כתיבתו של האר '" עצמו נבחן את דרכי כתיבותיהם של תלמידיו . כל אחד מן התלמידים כתב את אשר שמק מרבו בדרכו שלו ובסגנונו המיוחד לו . עיון בחיבוריהם מגלה כי הם מתייחדים איש מרעהו בלשונות הפותחים את הדרושים ובלשונות המסיימים אותם ומסכמים את הכלול בהם . קוד נבדלים הם בניסוח השאלות והספקות העולים בעת הכתיבה ובדרך שבה הם מוסיפים את הערותיהם לאשר שמעו מהאר"י . כן מצוינים התלמידים במליצות ובביטויים הבאים להדגיש את עומק סודה של קבלת האר"י ואת חוסר היכולת לגלות את כל סתריה . דוגמה להבדלי הסגנונות בין התלמידים היא הדרך שבה הם מכנים את רבם האר"י . ר' חיים ויטל קורא לו : 'מורי ז"ל / ואילו ר' יוסף ך טבול קורא לו : 'הרב ע"ה , ' 'מורנו זלה"ה . ' ר' משה יונה אינו מזכירו כלל , ר' משה נג'ארה קורא לו : 'רבינו נר"ר ' , מורנו נר"ר ו'הרב נר"ר , ור' יהודה רומנו מזכיר את האר"י פעם אחת בשם 'הרב ע"ה . ' דרך כלל מבטאים לשונות אלו הבדלי עורה וסגנון אך לא הבדלי תוכן . אין כאן דעות שונות או שיטות חלוקות בכללותיה ובפרטותיה של קבלת האר"י אלא ביטויים ומטבעות לשון שכל אחד בוחר לו על פי דרכו ועל פי הרגל כתיב...
אל הספר