למרות החתירה העיקשת של חכמי ישראל במאה ה 19 להגיע למחקר אוביקטיבי וחסר פניות , שיקף הפולמוס בסוגיית 'פשוטה של משנה' מערכת לבטים אידיאולוגית ענפה שבה התחבטו החכמים באותה עת . התחקות אחר פולמוס זה מסייעת , לפיכך , בשחזור משבי הרוח בתקופה סוערת ורבת תהפוכות . כמו בסוגיות אחרות בחקר ספרות חז"ל , גם העיסוק בסוגיית 'פשוטה של משנה' לא נתפס כדיון תיאורטי בלבד , ונקשרו בו היבטים מעשיים מובהקים . חשובות מכל היו , כמובן , ההשלכות ההלכתיות שנכרכו בדיון זה . השלכות אלו לא התמצו בערעור מקומי על פסיקה כלשהי של התלמוד , או בתובנה חדשנית בדברי משנה לא ברורה . חשוב לזכור : הפרשנות התלמודית למשנה שימשה מודל להבנת השתלשלות המסורת במרוצת הדורות . חשיפת סדקים בפירושי התלמוד למשנה היוותה , למעשה , קריאת תיגר על מסורת ההלכה בכללה , והציבה בסימן שאלה את המחויבות למערכת הפסיקה בשלמותה . איתור כשלים בפירושי האמוראים קעקע את דימויים של גיבורי המסורת היהודית וכרסם בהילת הקדושה שאפפה אותם . על דרך ההכללה ניתן לומר , כי חכמים שחפצו לערער על דפוסי ההלכה הרווחים , או שחתרו לעדכנם , גילו עניין רב יותר בממצאי הביקורת ....
אל הספר