לצד ההיבטים ההרמנו יטים הנזכרים , חושף הדיון בשאלת 'פשוטה של משנה' פרק חשוב במסכת היחסים הסבוכה שהוליד המפגש של היהדות עם המודרנה . במוקד פרק זה ניצב עימות מרתק בין דרכי לימוד מסורתיות ושיטות מחקר ביקורתיות ; בין בית המדרש לאקדמיה . מפגש זה היה טעון במיוחד לנוכח המקום החשוב שהועידה החברה המסורתית לעיסוק במקורות היסוד שלה , ובראשם התלמוד . אגב העיסוק בסוגיית 'פשוטה של משנה' הביעו רבים מן החכמים את תחושתם כי שיטת המחקר שונה במהותה מדרך הלימוד המסורתית ואפילו עדיפה עליה . אותם חוקרים הדגישו כי לרשותם עמדו כלים מתודולוגיים שלא עמדו לרשות גדולי החכמים בימים עברו , ולפיכך נמנע מקודמיהם לחדור לעומקה של הלכה . ההכרה ביתרון המהותי של חכמי הדורות האחרונים על הראשונים הסבה מבוכה , ולעתים תרעומת , בערערה את ההיררכיה המסורתית שהעלתה את קרנם של הקדמונים , אך באלו לא היה כדי לעכב את שגשוג המחקר . חשוב להדגיש כי תהליך המעבר מדפוסי החשיבה המסורתיים להלכי הרוח הביקורתיים לא היה רציף ונחרץ . מטבעם של דברים , מורא המסורת הילך על גדולי החוקרים , והניתוק ממנה לא היה עניין של מה בכך . על חבלי המעבר הללו ניתן...
אל הספר