בדיונו הביקורתי בשאלת 'פשוטה של משנה' ניתן לראות באה"ו מאסף . מכלול ההסברים שהעלו חכמי זמנו לסטיית התלמוד מפשט המשנה נסקרו בחיבוריו בהרחבה . משמעותית יותר היתה התייחסותו העקרונית לשימוש בכלי המחקר במסגרת העיסוק בספרות חז"ל . באורח חושפני נתן אה"ו ביטוי לסערת הרגשות שנכרכה באימוץ מתודות ביקורתיות בקרב חובשי בית המדרש . במשך שנים כרסמו באה"ו לבטים האם מותר לנגח את הפרשנות התלמודית למשנה , ולהציג פרשנות חלופית במקומה . כפי שניסח זאת הוא עצמו : אם הרשות נתונה לכל איש ואיש מאנשי החקירה בתורה לפרש המשנה על פי דעתו אשר חננו ה , ' אף אם יכריחהו שכלו לפרש נגד דעת הקדמונים בעלי התלמוד ? " 117 שם , עמ' . 19-15 ברוח זו דן אה"ו לשלילה הגהות בסגנון של "תני כך וכך" ושל " אימא כך וכך , '' כמו גם את השימוש בשיטת "תברא , מי ששנה זו לא שנה זו , " וכיוצא בה . 118 שם , עמ' . 18 אה"ו רן בניסיונות הגמרא ליישב באמצעות "חיסורי מידוסרא" משניות רבות בהם הובאה הלכה ולאחריה מעשה , שאיננו עולה עמה בקנה אחד . בעוד שכוונת המשנה היתה לציין "מעשה לסתור , " הרי שהתלמוד טרח ליישב את המעשה עם ההלכה . על יחסו המורכב של אה"...
אל הספר