עדויות רבות לחוסר ההתמצאות של האמוראים במכלול היצירה התנאית מספק התלמוד עצמו . עורכי הסוגיה העירו במספר הקשרים כי מאמורא זה או אחר נשמטה ברייתא כלשהי , וכי לו הובאה לידיעתו אפשר והיה פוסק באורח שונה ( למשל , "דילמא ר' יוחנן הא מתניתא לא הוה שמיע ליה . ( " ? בדומה , ספקות שונים שהטרידו את האמוראים נבעו לדבריהם של עורכי התלמוד מחוסר מודעות לברייתות " ) כי אבעיא לן מקמי דאשמעה להא מתניתא , השתא דשמעה הא מתניתא לא מיבעיא לן . ( " יש להדגיש כי חוסר השליטה של האמוראים בספרות התנאים לא הוגבל רק ביחס לברייתות שלא זכו לאכסניה ספרותית כלשהי . גם דברי תנאים שמצאו קורת גג בקבצים מוכרים , דוגמת מדרשי ההלכה , נעלמו לא פעם מידיעת גדולי האמוראים , כפי שהודו הם עצמם . הד למציאות זו מצוי , בין היתר , בדו שיח קצר שניהלו ריש לקיש ור' יוחנן , מגדולי האמוראים בארץ ישראל : אמר ליה רבי יוחנן לריש לקיש : ראיתי לבן פרת שיושב ודורש כמשה מפי הגבורה , אמר ליה ריש לקיש : דידיה היא ? מתניתא היא . היכא תנא ליה ? בתורת כהנים . נפק תנייה בתלתא יומי , וסברה בתלתא ירחי . [ תרגום : אמר לו רבי יוחנן לריש לקיש : ראיתי לבן פ...
אל הספר