מאבקים נמרצים על דרכי עיצוב מערכת המשפט התנהלו בגרמניה של ראשית המאה ה . 19 היו שצידדו , בהשראת ההגות ההגליאנית , ביצירת קוד משפטי מחודש הנשען כולו על עקרונות התבונה האוניברסליים , תוך זניחת חקיקות מיושנות שפג ערכן . במחנה זה בלט אנטון פרידריך יוסטוס תיבו , ( Thibaut , 1772-1840 ) אשר עם נסיגת צבא נפוליאון , ב , 1814 יצא בקריאה נרגשת להעמיד מערכת משפט אחידה ומחודשת בגרמניה . משפטנים אחרים , ובראשם פרידריך קרל סביניי ( הנזכר לעיל , ( טענו כי על מערכת המשפט להישען על התשתית המשפטית ההיסטורית , ובמרכזה החוק הרומי שהיטיב להתפתח במרוצת הזמן . אלו הדגישו כי בפנייה לחוק הרומי אין משום פגיעה בעצמאותה המשפטית של גרמניה , שהרי חוק זה זכה לפרשנויות ועדכונים בהיסטוריה הגרמנית , והוא מבטא גם את רוחה . עמדה זו של סביניי ורעיו הפכה לדומיננטית במרוצת הזמן , ובחסותה גבר העניין בחקר החוק הרומי על גלגוליו ההיסטוריים . לעדנה המחודשת לה זכה החוק הרומי בתרבות הגרמנית היו השפעות מרחיקות לכת בקרב חכמי ישראל . חכמים אלו הבינו , כי אם ברצונם להדגיש את תרומת החברה היהודית לתרבות המערבית עליהם להצביע על זיקת הה...
אל הספר