באחד ממאמריו הראשונים , עוד בשנת , 1835 עמד גייגר על מצבה הנואש של יהדות גרמניה באותם ימים , שעה שנתפצלה לשני מחנות בולטים . במחנה האחד צידדו כי אין לפגוע בערכי המסורת , "פרט לכמה עניינים יוצאים מן הכלל מבקשים הם להשאיר כל דבר על מקומו , כי קדוש הוא בעיניהם . " במחנה האחר , לעומת זאת , גרסו כי "פגמים דבקו ביהדות ... על כן מוטב שלא תתקיים כלל . " במציאות עגומה זו , טען גייגר , נחוצים מאוד מורי דרך אשר באמצעות חקירה ביקורתית של יהדות העבר ייטיבו לתקן את יהדות ההווה -. 151 הופמן , המשנה הראשונה , עמ' '' : 4 כבר הוכיחו רב שרירא גאון והר"ש מקינון בהרבה ראיות שרבי יהודה הנשיא לא אסף במשנתו הלכות שחידש הוא בעצמו אלא ההלכות של התנאים שקדמוהו , ועל פי רוב עם אותם המבטאים שנאמרו מהם . אצל האמוראים היה הדבר כל כך ברור , שרבי יהודה הנשיא היה רק המלקט והמסדר , עד כי למשל רבה אינו חש לבאר משנה אחת על פי הברייתא דר' אושעיא נגד הבאור המפורש של מסדר המשנה . הגם שדברי המשנה כפי המונח לפנינו אינם סובלים באור הברייתא דר' אושעיא , עם כל זאת החזיק רבה בו ותיקן את המשנה על פיו . " השערתו של הופמן מבליטה את ח...
אל הספר