באמצעות משנה בודדת , ובאורח מרשים במיוחד , הבהיר הופמן בספרו את עמדתו כי רבי לא היה אלא פרשן אחד מני רבים ל'משנה הראשונה , ' וכי האמוראים לא נמנעו מלחלוק על פרשנותו ל'משנה הראשונה . ' בפרק האחרון של מסכת בבא קמא ( י , א ) המשנה קובעת : "הגוזל ומאכיל את בניו והניח לפניהם פטורין מלשלם . ואם היה דבר שיש בו אחריות = ] קרקעות ] חייבין לשלם . " בביאור המשנה התחבטו האמוראים בתלמוד ( בבא קמא , קיא ע"ב : ( מדוע פטורים הבנים מלשלם על גזילה שגזל אביהם ? על פי השקפתו של רמי בר חמא משנתנו עוסקת גם במצב שהגזילה קיימת בעינה . ואולם , מאחר שהנגזל התייאש מהגזילה והיא עברה בינתיים לידי יורשי הגזלן , הרי שמבחינה משפטית זכו בה . לעומתו סבר רבא כי הפטור מתשלום נוהג רק אם לאחר שנתייאש ממנה הנגזל אכלו אותה היורשים והיא איננה לפנינו יותר . לאחר שנכשל ניסיון להכריע במחלוקת זו מתוך דברי המשנה עצמה , מצטט התלמוד ברייתא , ממנה עולה כי רבי יהודה הנשיא בכבודו ובעצמו הבהיר לר' שמעון בנו את כוונתו במשנה , היינו , כי קיים פטור מתשלום על הגזילה גם כאשר הגזילה קיימת בעינה " ) אפילו פרה וחורש בה , חמור ומחמר אחריו , ( " ...
אל הספר