בספרו לא סיפק פרנקל הוכחות להשקפתו בדבר מגמתו ה'חתרנית' של התלמוד בביאור המשנה , ולא הציג בפני קוראיו דוגמאות לפרשנות מקורית לדברי התנאים . רק במקרה בודד , ולאחר דברי התנצלות , ניאות פרנקל לשתף את קוראיו בפירוש חדשני שלו למשנה , שנכרך בהסתייגות מהביאור שהוצע לה בתלמוד . בדוגמא זו , הנסוכה על משנה במסכת עדויות , לא הפגין פרנקל את שיטתו הייחודית לפיה מאחורי הסטייה מ'פשוטה של משנה' עמדו שיקולים הלכתיים . כרבים מקודמיו הראה פרנקל כי בשל פערים היסטוריים נסתרה מהאמוראים הבבליים כוונת המשנה , ובייחוד כשמדובר בהלכה עתיקת יומין . המשנה בעדויות ( ח , ד ) מציינת את דברי יוסי בן יועזר , מראשוני הזוגות : העיד רבי יוסי בן יועזר איש צרידה על איל קמצא דכן , ועל משקה בית מטבחייא דאינון דכיין , ודיקרב במיתא מסתאב , וקרו ליה יוסי שריא . [ תרגום : העיד רבי יוסי בן יועזר איש צרידה על איל קמצא = ) מץ חגב ) שהוא טהור ( ומותר באכילה , ( על משקה בית המטבחיים = ) דם היוצא משחיטת קודשים בעזרה ) שהם טהורים , ושהנוגע במת נטמא , וקראו לו = ) בשל פסקיו אלו : ( יוסי המתיר . [ קשיים רבים מעוררת עדות זו של רבי יוסי בן ...
אל הספר