חלפו השנים , והשקפותיו של גייגר על 'פשוטה של משנה' לא נותרו עוד בבחינת דעת יחיד . כפי שראינו , בכל רחבי אירופה צידדו מלומדים בשחרור המשנה מכבלי הפרשנות התלמודית , איש איש לפי דרכו . לציון מיוחד ראוי מאמר שהופיע בשנת 1871 בירד / ו ; להיסטוריה ולמדע . של ה הר 1 ת , תחת הכותרת : הצערת לפרשנות-ריאלית של המשנה . { zur Sacherkicirung der Mischnah Beitmge ) בפתח המאמר הודגש הצורך לעיין במשנה מתוך תשומת לב מרובה להקשרה ההיסטורי ריאלי . באמצעות עשרות דוגמאות הראה מחבר המאמר כי לצורך הבנה נכונה של המשנה אין להסתמך על ביאורי התלמוד , וכי ידיעה היסטורית מעמיקה עשויה להיות חיונית ביותר . כותב המאמר , באורח אירוני למדי , היה היינריך גרץ . ראוי להוסיף כי בהקשרים רבים גילה גרץ אהדה מרובה למסורת היהודית בכללה , וליצירה התלמודית בפרט . על ההשקפה שהביע בחיבורו המבנה של ההיסטוריה היהודית , ( 1846 ) כי "אין לך דבר מהביל ונוגד להיסטוריה מלראות כוח נמרץ כל כך כמו שיטת התלמוד כאילו בטעות יסודו , כאילו נולד מתוך פרשנות עקמומית , " ... חזר גרץ גם בלכדי ימי ישראל : ( 1853 ) סוף דבר , התלמוד היה האומן הפדגוג לעם ...
אל הספר