עדויות לעיסוק הממושך של אב"ן בשאלת 'פשוטה של משנה' ניתן למצוא לכל אורך חייו . ככל שחלפו השנים הלכה והחריפה הנימה בה נקט בהתייחסותו לפרשנות התלמודית למשנה . בספרו פירושים והארות לתלמור בבלי ( תרמ"א , ( שנכתב בערוב ימיו , התיר אב"ן את חרצובות לשונו ונקט בשפה בוטה במיוחד נגד אמוראי בבל . ואכן , גם המבקרים שניאותו להכיר במחדלי התלמוד הסתייגו נחרצות מאופן הצגתם על ידי אב"ן , שבעיניהם קלקל את השורה . בנימה חריפה כזו נקט יעקב רייפמן , ( 1894-1818 ) אשר בביקורתו על ירושלים הבנליה ציין "כי האנשים המוציאים דבה על התלמוד לא יעמדו בסודו ולא 79 יבינו אל דבריו . " מעניינת במיוחד היתה טענת מאיר איש שלום , ( 1909-1831 ) שיצא בביקורת נגד פירושים והארות לחלמרר בבלי , בשנת , 1883 זמן קצר לאחר שהופיע חיבור זה . איש שלום לא התיימר לערער על עצם התיאוריה של אב"ן בדבר אופיה של הפרשנות התלמודית הבבלית למשנה . כאחד מראשי בית המדרש לרבנים בוינה לא גילה הסתייגות כלשהי מחקירה ביקורתית של ספרות חז"ל . ואולם , איש שלום העמיד את אב"ן על הסכנות הגלומות בהתבטאויות כה חריפות בגנות האמוראים בשל הנזק שהן עשויות להסב בקרב ...
אל הספר