על דימויה של המשנה בכתבי חכמי ימי הביניים עמדנו לעיל . בשל טוהר לשונה , אופן סידורה ודרכי פסיקתה זכתה המשנה לשבחים מופלגים בכתבי הגאונים והראשונים . אכן , דווקא לנוכח מעמדה של המשנה 52 לביקורת על פירושו של שור , ראו : פיניליש , דרכה של תורה , עמ' . 142 פיניליש מציין סוגיה בתלמוד ירושלמי , נזיר פ"ז ה"א , נו ע"א , המתארת דין ודברים שבין ר' עקיבא ור' אליעזר בהלכות מת מצווה : "אמר רבי עקיבה : כך היתה תחילת תשמישי לפני חכמים . פעם אחת הייתי מהלך בדרך ומצאתי מת מצוה וניטפלתי בו בארבעת מיל עד שהבאתיו למקום הקברות , וקברתיו . וכשבאתי אצל רבי אליעזר ואצל רבי יהושע אמרתי להם את הדבר . אמרו לי : על כל פסיעה ופסיעה שהיית פוסע מעלין עליך כאילו שפכת רמים . אמרתי אם בשעה שנתכוונתי לזכות נתחייבתי , בשעה שלא נתכוונתי לזכות על אחת כמה וכמה !? באותה שעה לא זזתי מלשמש חכמים . " פיניליש שיער , כי מאחר שפרשת מת מצווה עודדה את ר' עקיבא לעסוק בתורה , מן הסתם הרבה לדקדק בה , ובנסיבות אלו גם חלק על רבו בעניינה . וראו גם : אלבק , משנה , סדר נשים , עמ' . 392 התעורר ספק אצל רבים מהחכמים באשר לאחותה תאומתה התוספתא ...
אל הספר