אחד המכשולים הניצבים בדרכו של זה המעוניין לחשוף את 'פשוטה של משנה , ' ולעמוד על עומק כוונתה המקורית , נעוץ בהיעדר טעמים להלכות הכלולות בה . בניגוד למדרשי ההלכה , בהן הוצמדו ההלכות למוצאן המקראי , במשנה מופיעות ההלכות בלא כל מקור או הסבר . רק במקרים חריגים אנו מוצאים עיגון מקראי להלכה הנידונה , או לחלופין , סברה עליה נשענת הפסיקה . מענה מסוים לחיסרון בולט זה מספק התלמוד . שכן , אחה המשימות של התלמוד , אם לא העיקרית שבהן , הינה בירור טעמי ההלכות במשנה . שאלות דוגמת "מנלן ? " "מאי טעמא ? " "מנא הני מילי ? " פרושות על 53 המינוח הרווח במקרים חריגים אלו הוא : "שנאמר , " ראו , למשל , גיטין ט , י : "בית שמאי אומרים לא יגרש אדם את אשתו אלא אם כן מצא בה דבר עתה , שנאמר : ' כי מצא בה ערות דבר , ' ובית הלל אומרים : אפילו הקדיחה תבשילו , שנאמר '-. כי מצא בה ערות דבר , רבי עקיבא אומר אפילו מצא אחרת נאה הימנה , שנאמר : ' והיה אם לא תמצא חן בעיניו . ' פחות נפוצה הלשון : "מכאן אמרו , " ראו , למשל , סנהדרין י , ו : "ושרפת באש את העיר ואת כל שללה כליל לה' אלהיך - שללה ולא שלל שמים - מכאן אמרו : ההקדשות ש...
אל הספר