יש"ר לא הכביר בדוגמאות מסוגיות התלמוד על מנת לבסס את השקפתו . רק לסוגיה אחת במסכת שבת חזר יש"ר , באשר זו שימשה עבורו "בנין אב לכל הקושיות שבתלמוד . " סוגיה זו נסובה על משנה במסכת שבת ( יב , ג ) העוסקת בהגדרת אב המלאכה של 'הכותב , ' כשלפיה , רק בכתיבת תיבה שלמה יש משום חילול שבת . עם זאת , בסיום המשנה נקבע : "אמר רבי : מצינו שם קטן משם גדול - 'שם' מ'שמעוך ו'שמואל , ' 'נח' מ'נחור / ' דן' מ'דניאל / 'גד' מ'גדיאל . "' כלומר , כאשר אדם התעתד לכתוב מילה ארוכה , אך חדל באמצע מלאכתו והותיר אחריו מילה קצרה , אם זו בעלת משמעות כלשעצמה הדבר נחשב כחילול שבת . במוקד הסוגיה התלמודית ( שבת קג ע"ב קד ע"א ) עמדה אחת הדוגמאות שנזכרו במשנה ל"שם קטן משם גדול , " היינו : 'שם' מ'שמעוך או מ'שמואל . ' דוגמא זו העידה , לכאורה , על התעלמות של המשנה מההבדלים שבין אותיות אמצעיות לאותיות סופיות ( שכן , 'שמעון' ו'שמואל' נכתבים במ"ם אמצעית [ מ , [ והמילה 'שם' במ"ם סופית [ ם . ([ ואכן , בעקבות דברי המשנה חרץ האמורא רב חסדא כי גם בהקשרים הלכתיים אחרים , כמו בכתיבת ספרי תורה , ניתן לצאת ידי חובה אף אם לא נשתמרה האבחנה ב...
אל הספר