כבר בשלהי ימי הביניים התנהלה באיטליה חקירת היהדות מתוך רחבות אופקים ופתיחות אינטלקטואלית . די במבט חטוף בחיבוריהם של אליהו דלמדיגו , ( 1497-1460 ) עזריה מן האדומים , ( 1578-1511 ) יהודה אריה ממודינה ( 1648-1571 ) ואחרים בני זמנם , כדי להיווכח באוריינטציה הביקורתית שיהודים אלו סיגלו לעצמם כשעסקו בהיסטוריה , בפילוסופיה ובספרות היהודית . מוצאה של החקירה הביקורתית באיטליה היה בתרבות הרנסנס של המאות ה 14 עד ה ' . 16 רפיון מסוים במחיצות בין החברה היהודית והנוצרית באותה תקופה אפשר שילוב של יהודים באוניברסיטאות באיטליה , וחשיפה יהודית לתרבות השלטת . בנוסף , מלומדים יהודים ונוצרים ניהלו מגעים תכופים בלתי פורמליים בתקופת הרנסנס וגם הם תרמו את חלקם בפיתוח חשיבה ביקורתית . במפגשים מעין אלו נתוודעו יהודים לדת הנוצרית , אך גם נדרשו להתבוננות מחודשת בדתם שלהם . יש להודות , שהעיסוק במחקר ביקורתי נתפס לא פעם כפוגע בלימוד התורה . חמורה מכך היתה ספקנות ביחס למסורות מקובלות שמחקר זה הוליד . אין להתפלא , אפוא , שבתקופת הרנסנס נשמעה מחאה חוזרת ונשנית על המחקר הביקורתי . ואולם , בכוחה של מחאה לא היה כדי לח...
אל הספר