על התועלת שבהכרת הנסיבות ההיסטוריות בהן נוסדה ההלכה התנאית יכולה להעיד הפרשנות שהציעו משכילי וילנה למשנה הראשונה במסכת ברכות , העוסקת בתחילת וסוף זמן קריאת שמע של ערבית . בפתח המשנה מובא ( א , א : ( "מאימתי קורין את שמע בערבית ? משעה שהכהנים נכנסים לאכול בתרומתן . " לשון השאלה במשנה , "מאימתי קורין את שמע בערבית , " מעוררת מספר קושיות , ובכללן : מדוע לא ציינה המשנה את עצם החיוב לקרוא קריאת שמע בטרם פנתה לבירור זמני החיוב ? למה פתחה המשנה בקריאת שמע של ערבית ולא כהרגלה במשניות אחרות לפתוח בקריאת שמע 98 ראו פירושו לב"ק א , א : "ותפסו שוני ההלכות הקדומות סגנון לשון בשנוי הברות ... שמתוך כך יקל לזוכרו ; " שם ; '" נראה שזה הלכה קרומה וקצרה , ששנו אותה על טהרת הלשון ; " שם א , ב : "גם המשנה הזאת מסגנון לשונה משנה קדומה . " ( וראו בדומה : אפשטיין , מבואות לספרות התנאים , עמ' . ( 55 גם השימוש במספרים העיד על קדמות ההלכה , ראו פירושו לשבת א , א : "והמשנה הזאת חזותה מעיד עליה שהיא משנה קרומה מן השונים הראשונים , שהיו שונים במשלים ובמספרים להעמידה בזכרון . " 99 על חיבור נוסף של פין שעשוי היה לזרו...
אל הספר