התעניינות בהיסטוריה של ישראל והעמים היתה ללא ספק אחת ממאפייניה הבולטים של תקופת ההשכלה : שנשתנה מאוד דורנו זה מדורות הראשונים , כי החכמות והמדעים העיוניות והמעשיות נתרבו ונתעלו ונשתלמו ונתפשטו מאוד בימינו ... ובכללן גם הדרישה בקדמוניות ... וכבר גלו חדשות ונצורות בלשונות העמים הקדומים וספריהם ושיריהם ונמוסיהם , במנהגיהם וקורותיהם ותהלוכות סדרי ממשלתם ומלחמותם ונצחונם וגבורתם . המצאת לגיטימציה לעיון בהיסטוריה היהודית ( ועוד יותר הכללית ) לא היתה משימה קלה עבור המשכילים . העיסוק בקורות העבר לא זכה להערכה מרובה במסורת היהודית , ולא פעם הושמעו הסתייגויות דתיות נגדו . על מנת להעלות את ערך ידיעת העבר גם בעיני יריביהם השמרנים הדגישו המשכילים , בין היתר , את חשיבות העיסוק בהיסטוריה במסגרת ההוויה המסורתית , ואת תועלתו ללימוד התורה . השקפה ברוח זו הביע נפתלי הרץ וייזל ( 1805-1725 ) בספרו הפרוגרמטי נקטו חכמים כרי ליישב בין הלכות למציאות משתנה . ראו גם : גוטל , הטבעים בהלכה , עמ' טו לט ; מלאך , השתנות הטבעים , בנוגע להלכות שטעמם המדעי לא היה תקף בימי הביניים . 67 נציין , עם זאת , דוגמאות חריגות : ה...
אל הספר