לבחינת מידת ההתעניינות ועומק הבקיאות של האמוראים בהיסטוריה היהודית הוקדשו דיונים רבים . למטרת דיוננו נסתפק בקביעה כי כבר בספרות התלמודית אנו מוצאים התייחסות להקשר ההיסטורי בו צמחו ההלכות של התנאים . במספר מקרים העירו אמוראים כי הלכה כלשהי במשנה או בברייתא צמחה בעקבות מעשה שהיה , או בהשראת מציאות ששררה בעבר . כך , למשל , את ההלכה לפיה "הגזלנין ומלוי בריבית שהחזירו אין מקבלין מהן , והמקבל אין רוח חכמים נוחה ממנו" ( בבא קמא , צד ע"ב ) ייחסו לימיו של רבי , ובזיקה למקרה בו נמנע גזלן מלחזור בתשובה בשל רבים מהראשונים והאחרונים נשאו ונתנו בפשרן של ההגהות התלמודיות בנוסח המשנה , תוך שהם מבררים : האמנם נשתבש נוסח המשנה ? ההיטיב התלמוד לשחזר את לשונה המקורית ? והנה , מסורת עתיקת יומין ייחסה לגר"א את העיקרון , כי : "כל 'חיסורי מיחסרא' שבתלמוד ... רלא חסרה כלל בסדר שסידר רבינו הקרוש המתניתין ... רק שרבי סבירא ליה כחד תנא ראליביה סתמא , ולא חסר כלל אליביה , וגמרא סבירא ליה כאידך תנא ואליביה קאמרה גמרא חסודי מיחסרא והכי קתני . " ... מסורת זו , שהובאה לראשונה על ידי ר' ישראל משקלוב ( נפטר ב , ( 1839 ...
אל הספר