לימוד משניות שלא בצמוד לסוגיה התלמודית קנה מהלכים רק בתקופת האחרונים . בשל השפעות קבליות , שיקולים פדגוגיים שונים והתפתחויות טכנולוגיות הנוגעות למלאכת הדפוס , הלך והעצים המנהג לעיין במשנה שלא בהקשרה התלמודי . דומה כי מנהג זה , אף שלא נועד לערער על מעמדו של התלמוד , עורר בהכרח התבוננות מחודשת במשנה , והרהורים באשר לתקפות הפרשנות שהציעו לה האמוראים . ואמנם , בנסיבות אלו אנו שומעים לראשונה על מספר למדנים אשר הביעו , ולו בהססנות , את הסתייגותם מפירושים בודדים של התלמוד , של לימוד משנה באופן עצמאי מהתלמוד ( שם , עמ' . ( 234 אין ספק שבהיעדר לימור עצמאי של המשנה נתעכבה גם המודעות ל'פשוטה של משנה' המנוגדת לפרשנות התלמודית . 17 ראוי להדגיש . כבר בתלמוד נזכרת הטענה כי בין התירוצים של האמוראים היו שלא נאמרו אלא בגדר 'שנויא בעלמא , ' ואין לסמוך עליהן . כך , למשל , יבמות צא ע"ב : "ואשינויי ליקו ולסמוך ; " בבא קמא מג ע"א : "שינויא רחיקא לא משנינן , " ועוד . בהסתמך על דברי התלמוד הוסיפו גם הגאונים , ובעקבותיהם הראשונים , להתייחס למימרות שונות של אמוראים כ'שינויא בעלמא , ' ראו , למשל , הרכבי , זכרון ל...
אל הספר