למרות המוצא האלוקי שיוחס לספרי המקרא בחברה המסורתית , זכתה דווקא הספרות הרבנית ובראשה התלמוד הבבלי למעמד הבכורה בתרבות הלימוד של היהודים בימי הביניים , בעוד שידיעת המקרא היתה רופפת 24 רייל , ההשכלה הגרמנית , עמ' . 219-213 למדי . מעמדו של התלמוד התבצר במסורת היהודית מטעמים שונים . התלמוד נתפס כמפעל מקיף , המכיל בתוכו גם רבדים ספרותיים קודמים , כך שניתן היה , לכאורה , להסתפק בידיעתו . חיבור זה שימש בסיס לקביעת ההלכה , ובקיאות בו היתה חיונית לכל פוסק . השליטה בתלמוד דרשה הכשרה ממושכת , שלא הותירה זמן רב ללימוד המקרא . ייתכן גם שהשימוש שעשו חכמי הנוצרים במקרא למטרות פולמוס תרם למגמת הסתגרות יהודית בתחומי הספרות הרבנית הייחודית להם . מעמדה המועדף של הספרות הרבנית ניכר היטב בדפוסי החינוך בימי הביניים בצרפת ובאשכנז , ובמידה פחותה מעט גם בספרד : ילדי ישראל שקדו על לימוד המקרא בעודם רכים , אך משהגיעו לבגרות השקיעו את מרצם בלימוד המשנה והתלמוד . תופעה זו עוררה זעם 25 ראו , למשל , בדברי רבינו תם שהובאו בתוספות לעבודה זרה יט ע"ב ד"ה ישלש , ובדומה בקידושין ל ע '' א ד"ה לא , ובסנהדרין כד ע"א ד"ה בלו...
אל הספר