משנתו הציונית של הרב יעקב משה טולידאנו , שבה עיינו בפרק הקודם , תפסה את העם היהודי כנתון בקונפליקט רצוף עם גורמים לא יהודיים המתנכלים לו , הן במשך גלותו הארוכה והן בארץ ישראל בהווה . בהתאמה , השאלות שעמדו על הפרק שם וכאן היו הגנה עצמית כנגד תוקפים , וכן כיבוש ארץ ישראל בכל האמצעים , יישובה וטיפוחה . קיומו של עם ישראל , וכן תקומת שלטונו בארץ , מתחוללים איפוא במידה רבה על אפם ועל חמתם של הגויים ; היחס בין ישראל לאומות מצטייר בעיקר כיחס של יריבות ועימות . זווית ראייה זאת עולה בקנה אחד עם השקפות עולם מסוימות , שלפיהן המאפיין הבסיסי של סדר העולם הבינלאומי הנו של "עם לעם זאב . " חז"ל עצמם המשילו את עם ישראל ל"כבשה בין שבעים זאבים" וראו בעצם שרירותו אות להשגחה אלוהית ' ) מדרש תנחומא / תולדות , ה . ( גישה ציונית עשויה לומר : לא עוד ! אם סדר העולם כך הוא , מוטב שנהיה אף אנו כזאב בין זאבים , על מנת לשרוד ואף לשגשג במציאות הבינלאומית כמות שהיא . על פי תפיסה זאת , על עם ישראל להיאבק וליצור לעצמו בית לאומי בבחינת "ביתו של אדם הוא מבצרו . " בית מבצר זה יאפשר לעם ישראל להתגונן באופן יעיל כלפי חוץ , ו...
אל הספר