בספרו 'דיני משפחה בין קודש לחול' עמד רוזן צבי על תחושת הניכור וחוסר הנחת , המאפיינת את התייחסות הציבור החילוני בארץ כלפי הממסד הרבני בישראל . רבים מקרב הציבור הדתי חשים , שעליהם לצאת חוצצים כנגד ביקורת חילונית זאת . על אף האמור , כמדומני שלא אהיה בבחינת מגלה סוד כמוס אם אעיר , שגם בקרב מגזרים רחבים של החברה הדתית בארץ שורר אי נחת מדמותו והתנהגותו של ממסד זה . ציבור דתי רחב חש , שהוא - ועם ישראל בכלל - ראויים לרבנות בעלת מעוף דתי ורוחב אופקים אינטלקטואלי ; רבנות המתאפיינת באומץ לב ציבורי ומוסרי , הנכונה לקבל אחריות "כלל ישראלית" מקיפה למצבו הרוחני והחברתי של כל הציבור בארץ כמות שהוא , בלא הטפה ובלא התחסדות . אולם תחושות אלו , ש"נחוץ משהו אחר , " עלולות להוביל את הציבור הזה לציניות או לייאוש : היכן , איפוא , הן דמויות המופת המשקפות את האפשרות למימוש הדמות הרבנית הרצויה ? העיון המפורט בכתבים של הרב עזיאל ושל הדומים לו עשוי איפוא לשרת מטרה חשוכה , הן כעבור הציבור הדתי בארץ והן בעבור הציבור החילוני בעל המעורבות החברתית תרבותית בעתידה היהודי של החברה הישראלית . שכן , באמצעות עיון זה מתגלית ד...
אל הספר