מזה עשרות שנים ניבעים פערים עמוקים בין ההלכה לבין המציאות הישראלית היהודית . רבנים ועסקנים הקשורים במפלגות דתיות ובעולם הישיבות תולים את קולר המצב בסטייתם הפושעת ( או קלת הדעת ) של הישראלים מן היהדות . אחרים הכירו בכך שהדברים מורכבים הרבה יותר ; כשם שישראלים רבים התרחקו מן היהדות , כך גם גברו בקרב מרבית הפוסקים והדיינים ההתכחשות וההתנכרות לצורכיהם של הישראלים , לרגישויותיהם ולרצונותיהם . זאת , ועוד : חלק מן הערכים והעקרונות שבשמם מתעמתים ה"ישראלים" עם הרבנים , כגון , החשיבות שבחיזוק מעמדה של האשה במשפחה , והחשיבות שבעקרון השוויון , אינם מנוגדים מהותית לערכי התורה . לפיכך , הגנת הרבנים על המצב ההלכתי הקיים כנגד ביקורתם של ה"ישראלים" אינה הכרחית כשלעצמה : מחויבות אמיתית 1 להלכה אינה זהה בהכרח לשמירה על מצב נתון של הפסיקה ההלכתית . בחיבורו 'דיני משפחה , ' מרבה אריאל רוזן צבי לבסס את תפיסתו באשר לגמישות האימננטית של ההלכה על מובאות מן הספרות התנאית והאמוראית , וכן על ציטטות מדברי הראשונים . נראה כי הוא מתקשה יותר להביא דוגמאות לגמישות זאת מן הספרות התורנית של הדורות 2 האחרונים , ואין פלא ג...
אל הספר