נשוב כעת לחכמי ההלכה הרבנית , ונדון באירוע נוסף , שאירע בשנת ת"ש , כשבע שנים לאחר הפולמוס שבין הרב מסלתון לרב קואינקא שתואר לעיל . שלא כמו במקרה הקודם , נעתר כעת בית הדין של קהיר , בעידודו המלא של הרב נחום , לבקשת אשה קראית להתקבל כיהודייה "רבנית . " לעיל נוכחנו , שהרב נחום נמנע מתמיכה באפשרות שכזאת , כדי למנוע יצירת מתח ביחסים בין ההנהגה הקראית לבין ההנהגה הרבנית . מדוע נשתנתה גישתו בפרק זמן קצר זה ? על כך מסתברות כמה תשובות . אפשר כי מאורעות שנות השלושים בעולם היהודי וההסלמה בסכסוך הערבי יהודי חוללו תמורה בתודעה הלאומית , ולפיכך נתפסו ערכים של אחווה ואחדות כחשובים יותר מן הרצון לשמור על נעימה שלווה ביחסי הרבניים עם ההנהגה הקראית הרשמית , שוללת האיחוד . אפשר כי העדר שורשים וקשרים מקומיים של האשה המועמדת ל"התרבנות" ( מוצאה היה מקושטא ) החליש את עוצמת ההתנגדות האקטיווית מצד ההנהגה הקראית . ואפשר כי שינויים פרסונאליים בהרכב בית הדין הרבני הקהירי תרמו אף הם , שכן הדיינים בשנת ת"ש היו החלטיים יותר מקודמיהם . מכל מקום , סימן להבדל ביניהם ניתן לראות בכך שהרב נסים אוחנה , שכיהן אז כדיין בקהיר...
אל הספר