בתחילת המאה העשרים מסתמן מהפך במגמת הניכור בין שתי הקהילות . המקרה שסימן את ראשית המהפך הוא האחרון בין המקרים המובאים על ידי ש' אסף , ומעשה שהיה כך היה : ימין בן יעקב ברדתו , איש מכנאס , עלה ארצה ולאחר כמה שנים , בשנת תרס"ד , 1904 / ביקש לשאת אשה קראית . בהיותו תושב בית שאן , פנו בני הזוג לחכמי טבריה , ואלו הפנום לבכיר הרבנים שבאיזור , הרב הישיש יצחק משה אבואלעפיא , שישב בדמשק . הרב נתבקש לברר , אם מותר מבחינה הלכתית לאפשר לאשה לבוא בקהל ולהינשא לברדוגו . בתשובה מנומקת הסביר הרב אבואלעפיא כי אכן ניתן הדבר " , ועקב פסיקתו נישאו בני הזוג בבית שאן . תגובת שאר החכמים הספרדים בארץ ישראל , החל מן הרב אהרון 13 12 אלחדיף איש טבריה וכלה בהנהגה שבירושלים , הייתה חריפה ושלילית בתכלית . נפתולים טכניים מסוימים שיוחסו לעברה האישי של הכלה תרמו לסיבוך הדיון , אך עוצמת ההתנגדות להיתר שנתן הרב אבואלעפיא מקורה לא במימד הטכני אלא במישור העקרוני : כיצד ייתכן שקראית תבוא בקהל !? חכמי ירושלים הספרדים פירסמו יחדיו גילוי דעת והצהירו בו , כי בהסתמך על דבריהם של גדולי החכמים שבמאות השנים האחרונות , ובכללם האימר...
אל הספר