ניתוח היחסים המורכבים שבין הקראים לרבניים מלמד שפולמוס לוהט אינו תמיד סימן למרחק ולניכור , אלא לעתים הוא משקף אינטנסיוויות של מגע ושל מעורבות . לענייננו : בעצם ימי הביניים , בשעה שנתעצמו הוויכוחים בין קראים לרבניים בענייני דת ודין , נמצאו דרכים תורניות לאפשר עריכת נישואין בין בני שתי הקהילות . בסוגיה זאת מבחין שמחה אסף כמה תקופות משנה . במאות העשירית-השתים עשרה אנו מוצאים , על פי עדות הגניזה , מקרים שגבר רבני נושא אשה קראית ( וכן להיפך . ( בכתובות שנוסחו לזיווגים אלו פורטו במדויק תנאים המגדירים כיצד ומתי ישמור כל אחד מן הצדדים על מסורתו הקהילתית , במסגרת חיי הנישואין . הווי אומר : בתקופה זו נחשבו לאפשריים ( חברתית ) וללגיטימיים ( הלכתית ) נישואין בין קהילתיים , שבהם אין הצדדים נדרשים לוותר על אמונותיהם ואורח 3 חייהם , אלא מצליחים לחיות בצוותא למרות ההבדלים שביניהם . מציאות שכזאת מוזכרת בתשובות הרמב"ם כנתון מובן מאליו , אף כי בלתי מלהיב . אולם נראה כי למן המאה השלוש עשרה גבר הניכור בין שתי הקבוצות . ההיסטוריון אלמקריזי מדווח על שינאה גדולה השוררת בין רבניים לקראיים : "אין הם נישאים זה ...
אל הספר