בראשית פרק זה ראינו כיצד עוצב בית הכנסת במצרים כמוקד הקדושה שבחיי הקהילה , כמשקל נגד להיחלשות מימד הקדושה בחיי היומיום של העדה . ראינו כי בכמה סוגיות מרכזיות נמנעו רבני מצרים מעיצוב הווי בית הכנסת בהתאם לפסיקה אשכנזית אורתודוקסית , שנוצרה מתוך עימות עם הרפורמה , וכיצד העדיפו דווקא את מסורת הפסיקה הספרדית , ה"פתוחה" יותר . בפרקנו הופיעה , אם כן , ההשפעה האירופית - הן הכללית והן היהודית - באיפיון נגטיווי בעיקר : תחילה כגורם מדולן , המצמצם את היקף חיי הקדושה ו"מאלץ" הישענות יתרה על בית הכנסת , ובהמשך כגורם אורתודוקסי , המאיים לעצב את הווי בית הכנסת בצורה הפוכה מהנדרש לדעת רבני מצרים . עתה נסיים בדוגמא להשפעה חיובית של תרבות אירופה על הווי בית הכנסת , המראה עד כמה דיאלקטית הייתה ההשפעה המודרנית על חייהם של יהודי מצרים : במצרים הוקבע המנהג מחדש בשנים הללו , להוליך ספר תורה חדש לבית הכנסת בשמחה ובשירים , ביום . ונרות דולקים לפניו , לכבוד הספר תורה . ולא כמנהגם הראשון , שהיה להביאו לבית הכנסת באשמורת הבקר באישון לילה . ( וכף זכות מכרעת על מנהגם הראשון , כי לתוקף הגלות שהיה אז , לתוקף צרות , ...
אל הספר