איגרותיו ומאמריו של הרב שלמה בכור חוצץ 1843 ) ( 1892 שהתפרסמו בעיתונות העברית באירופה , בארץ ישראל , בעיראק ובמזרח הרחוק , מעידים על חשיבותה של השפה העברית שהיוותה , מצד אחד , חיץ תרבותי ורוחני בין היהודים לגויים , ומצד שני , הייתה גורם מלכד ומאחד בין יהדות בבל ליהדות התפוצות בענייני דת , חילופי מידע וסיוע נגד הצוררים מבית ומחוץ . על כן , ספר זה פתח צוהר חדש וחשוב , וערוץ חדש לגבי הקשר הרוחני , התרבותי והדתי בין יהודי בבל ליהודים בארצות אחרות , שהתקיים באמצעות השפה העברית והעיתונות העברית , והוא מוסיף ידע רב לגבי ערוץ זה , שהיה נעלם מעיני החוקרים עד כה . הדבר מוכיח שהחילוניות בחיי התרבות של יהודי עיראק החלה עם חורבנה של האימפריה העותומנית , שנתנה חופש דתי למיעוטים הדתיים וכינונם של משטרים לאומניים ערבים , שכפו את הלאומיות הערבית על כל המיעוטים במזרח התיכון . רק מעטים מבין חוקרי יהדות בבל בזמן החדש , ובראשם ד"ר אברהם בךיעקב , שמו לב לחשיבות העיתונות העברית באירופה בחיי התרבות בעיראק . רוב החוקרים ראו בחברת כי"ח את הקשר הדומינאנטי או היחיד בין יהודי עיראק לאירופה . הם העלו על נס את הקש...
אל הספר