פרק אחד־עשר יהודים ונוכרים - יחסי גומלין

תולדות עם ישראל בגולה הם מסכת ממושכת של מאבק להישרדות , לא רק במובנה הפיסי של המלה , אלא גם על זהות לאומית דתית של מיעוט בתוך ים נוכרי . זוהי שרשרת בלתי פוסקת של תנועה בין שני קטבים - היבדלות והשתלבות - בקרב העמים ה"מארחים . " הבחירה בין השניים , או יותר נכון , המינון של כל אחד מהם , לא היו נתונים בידי היהודים בלבד . הם נקבעו לא במעט על ידי השותף השני , הבכיר והחזק של המשוואה . המגמות החברתיות והנסיבות המיוחדות של כל ארץ ושל כל תקופה , הן שקבעו את המינון ואת פרצופם של יחסי הגומלין בין המיעוט היהודי לבין הרוב הנוכרי שסביבו . הציבור האשכנזי של ימי הביניים נתפס כחברה מסתגרת , הנשמרת מכל מגע עם הסביבה הנוצרית . תמונה זו תואמת את המבנה הקורפורטיבי של החברה האירופית בימי הביניים . העוינות ההדדית והפער התרבותי הרב בין שתי החברות , כפי שהם מצטיירים בתודעתנו , מבטלים כל אפשרות של התקרבות וידידות ביניהן . בפרק זה ננסה להראות , שמצב העניינים בתקופה מוקדמת זו בתולדות יהדות המערב - מראשיתן ועד סופה של המאה ה - 11 היה שונה מן התדמית "הימי ביניימית" המקובלת , ושהמציאות הקשה ששררה במאות השנים שלאחר ת...  אל הספר
הקיבוץ המאוחד