ד. בעלי בתים ושוכרי דירות ברובע היהודי

בעלותם של יהודים על נדל"ן ומגוריהם של רבים מהם בבתים משלהם , היו מסימני התקופה שהייתה עבורם נוחה בהשוואה לזו בה חיו צאצאיהם בימי הביניים המאוחרים . י' איגוס קובע באורח חד משמעי , ש"בערים התגוררו היהודים בבתים פרטיים משלהם . " במקורות העבריים אנו קוראים גם על בתים משותפים לשתי משפחות . ומה בדבר שוכרי הדירות ? איגוס סבור שאלה היו מעטים . דירות המגורים היו מרווחות ונוחות , והיו בתים שהתנשאו לגובה של קומות אחדות . תמונה ורודה זו מחוזקת ( אם כי לא בביטחון גורף ) על ידי היסטוריונים אחרים . י' אלבוגן מפנה את תשומת לבנו לפריווילגיות של היינריך , iv משנת , 1090 בהן הכיר הקיסר הנדיב בזכות היהודים לרשת נכסי דלא ניידי בכל הנוגע לבתיהם , גינותיהם , כרמיהם ושאר אדמותיהם אשר בוורמס ובשפייר . אלבוגן גם מסביר את מקורם של נכסים אלה : חלקם נפל בידי היהודים כתוצאה ממשכונם על ידי הגויים וחלקם עברו בירושה מאבותיהם . בלומנקרנץ תומך בדעה זו , ומביא כראיה את המקור הנוצרי משנת , 1182 המספר על 42 בתים שהיו בבעלותם של יהודי פריס באותה עת ושכנו בהם כ 550 נפש . מ' הופמן מטעים , שגם אם חלקם של היהודים בנכסי קרקע בח...  אל הספר