כמי שחי רוב חייו בארץ , ובמיוחד כמי שמכיר במידה מסוימת את חיי הקיבוץ , איני יכול שלא למצוא קווי דמיון משותפים לקיבוצים ולקהילות הקטנות של אשכנז-צפון צרפת הקדומות . המספר המועט של חברי שתי הקבוצות ; ההיכרות האינטימית ; הקרבה לשותפיו של הפרט לאורך כל ימי חייו ; העזרה ההדדית ; היחד שבולט בעתות שמחה ויגון ; ויצירת הכלים לפתרון הבעיות המשותפות באמצעות אסיפה כללית - הופכים את הדמיון למוחשי , עד שאנו מתפתים לקרוא לבני הקהילות בשם המודרני ( והסוציאליסטי ) מאוד - "חברי הקהילה . " הביטוי המובהק ביותר לדמיון בין השניים נמצא בשני המוסדות שסביבם סובבים כל החיים החברתיים של הקבוצות : בית הכנסת מזה , וחדר האוכל מזה . מטרתו המוצהרת והראשונית של כל אחד מן השניים הייתה שונה : האחד הוא בית תפילה ועבודת אלוהים , והאחר הוא אולם בו סועדים החברים את ליבם . ומה היה משותף לשני המוסדות ? במשפט אחד ייאמר : הם היוו בעבורם הרבה יותר ממקום למילוי מטרותיהם הראשוניות והמוגדרות . כל החיים החברתיים , הציבוריים והאמנותיים של בני הקבוצה התמקדו בתוכם . ביחס לקהילה המדיאבלית אומר ש' גולדין : "הייחוד המהותי של מוסד בית הכנס...
אל הספר