עד סופה של המאה ה 11 לא עוצבו עדיין הדפוסים הפורמליים של ארגון ומנהיגות בקהילות ובחירת בעלי תפקידים עוד לא הייתה קיימת . שיקול דעתם של החכמים היה הגורם המרכזי בהתנהלות הציבור והוא עשה את בחירת הנציגים למיותרת . הייתה זו מעין "אריסטוקרטיה של דעת , המבוססת על שוויון דמוקרטי גמור , " כהגדרת בארון , "רוב חברי הקהילה סמכו על מנהיגיהם המלומדים והעשירים שישגיחו על כל ענייני הקהילה וימסרו רק לעתים מזומנות דין וחשבון לאספה הכללית , שנמצאה לדורשיה כמעט בכל עת לאחר התפילה בבית הכנסת . " אריסטוקרטיה - אולי , אך בוודאי לא אוטוקרטיה ! שום דבר מאותה התנשאות ומן ההתנתקות מדעת הציבור הרחב ומרחשי לבו של המרכז הבבלי לא דבק בחכמי אשכנז -צפון צרפת . למנהיגותם של חכמים אלה לא היה כל מעמד רשמי , אולם היא הייתה מקובלת על הכול בשל הכבוד הרב שבני הקהילות רחשו להם . יתרה מזאת , הצורך לפתור בעיות סבוכות הדורשות ידע בדיני ישראל , הוא שהעלה אותם לעמדות מנהיגות . גם המקורות הנוצריים של התקופה מצביעים על כך שהמנהיגות בקהילות הייתה נתונה בעיקר בידי החכמים . המנהיגים היהודים של שפייר וורמס בפריווילגיות משנת , 1090 אשר...
אל הספר