הפיוטים והתפילות , ככל סוגי שירה ופרוזה בספרות העמים וישראל , עשויים לשמש כמקור היסטורי בערבון מוגבל . יצירות אלו שונות מן השאלות והתשובות המשיחות לפי תומן ומתארות את המקרים בצורה עניינית , ללא הבעת רגשות וללא שימוש בדימויים . הפיוטים אינם מכוונים לאוזני הציבור הרחב באותה עת ובדורות הבאים . ובכל זאת יש בהם כדי להעביר לחוקר ההיסטוריה את רוח התקופה ואת האווירה האופפת את המאורעות . בבואנו להרכיב את הפסיפס ההיסטורי אין לצפות מהם לפרטים מדויקים ולחומר מוצק , אך אין גם לוותר על תרומתם ליצירת התמונה הכוללת . מקום בולט ביצירתו הפיוטית של רבנו גרשום תופסת התרשמותו הבלתי אמצעית מגזירות 1012 שנגזרו על מגנצא . אך קשה להשתחרר מן הרושם שהוא הושפע מן הגזירות המתמשכות מתחילת המאורעות בכל רחבי אשכנז וצרפת " ) לעת ראשונה פקדה משארת לבא שנייה אצה ממהרת . ( " בעשר הסליחות שחיבר שומעים אנו את הצער והתסכול , אך גם את הזעם והמשטמה כלפי הגויים המרושעים שעוללו כל זאת לבני עמו . "יה , " פונה רגמ"ה לאלוהיו , "זכור למכים ונמרטים ועליך כל היום נשחטים . " במיוחד כואבת לרגמ"ה כפיית ההתנצרות : "וגוזרים עלינו אדון מלק...
אל הספר